הכוח המרפא של המשחק הטיפולי
חפצים לפתח את הילד? הנכם מרגישים לעיתים קרובות שהמילים "נשארות בחוץ" ושואלים את עצמכם מדוע? הראי"ה קוק כותב בשמונה קבצים (ב, אות שנט) "החושים מתפתחים בילד לפני ההבנה" לפני שהילד מבין בשכל ואפילו לפני שהוא יכול להביע את עצמו במילים- הוא חש ומרגיש. החושים מפותחים יותר אצל הילד והם תופסים אצלו מקום מרכזי. לכן צורת הביטוי הראשונית של רצון הילד והעדפותיו תהיה מחוברת לרגשות ולחושים. הוא ישאל את עצמו: האם "אוהב" או "לא אוהב"?, "רוצה" או לא? האם בא לו או מתחשק לו? הרגש והתחושות הן המניע המרכזי אצל הילד, ואילו שיקול הדעת הלוגי מתפתח מאוחר יותר. הכוח המרפא של המשחק ילדים מאד אוהבים לשחק. המשחק הוא אמצעי נפלא לשיחה עם הילד, שיחה ללא מילים. דרך המשחק הילד מגלה את עולמו הפנימי ומעלה תכנים רגשיים שלא היה יכול להסבירם במילים. יחד עם זה תורם המשחק לתהליך ההתפתחותי של הילד ומקנה לו תחושת הנאה וסיפוק. שם, במהלך המשחק, מתרחשת חוויה שבה הילד לומד, חש, מדמיין ומבין את המציאות. האישיות של הילד מתפתחת דרך החושים, זה לא אומר שילד לא יכול להבין ח"ו; מגיל מאד צעיר הילד מבין ומגלה חכמה גדולה, אלא שהחוויה מאפשרת לו לעבד את המציאות ולהסיק מסקנות, וכך הוא מפנים את החינוך שרוצים להקנות לו בקלות. שיחות ודיבור עוברים דרך המוח, ונדרשות הרבה שיחות כדי שהילד יבין ויפנים, לעומתם המשחק חודר ישר ללבו של הילד. כמובן שהילד חייב ללמוד לדבר ולהביע את עצמו במילים, ולכן השילוב של המשחק יחד עם הדיבור הוא המפתח לשינוי רגשי אצל הילד, במיוחד כשהילד אינו יודע עדיין לעבור משלב הביטוי המילולי לשלב הביצוע, הפנמת פירוש המילים ויישומם למעשה. בכך טמון הכוח המרפא של המשחק החופשי במסגרת הטיפולית. חווית המשחק נוגעת ישר ללבו של הילד. תובנות גבוהות כמו מוסר וכללים, שהילד עדיין לא מבין באופן מפורש ומודע - יכולים להלמד ולהיות מופנמים דרך החושים והמשחק, כשפעמים רבות המילים נשארות בחוץ... המשחק מפתח רגשית ולשם כך עלינו ליצור לילד מציאות שתאפשר ותעודד חוויה. אצל הילד המשחק הוא הכרחי, לכן עלינו לאפשר לו לשחק, ואפילו להשקיע ולהשתתף במידה מסוימת במשחקיו. המשחק בריא לכל גיל, ומחזק את הביטחון העצמי ומפתח הערכה עצמית.
"הבן יקיר לי אפרים, אם ילד שעשועים" (ירמיהו לא, יט)